מהו דיכאון?

ההגדרה של דיכאון היא: דיכאון שנמשך לפחות שבועיים.הכולל אובדן חשק לעשיית דברים. שינויים בשינה. לפעמים הדיכאון יכול לגרום ל:

רגשות אשם. לפעמים אנשים יגידו על עצמם לדוגמא ” אני גרוע. למה עשיתי את זה?” .

• דיכאון יכול לגרום לאיטיות
• שינויים במשקל,
• שינויים בתאבון.
• חוסר אנרגיה
• חוסר ריכוז.
• מחשבות על מוות או התאבדות.

 

הסיבות העיקריות לדיכאון:

קיימות סיבות רבות לדיכאון קליני. אבל העיקרויות בהן הן:

• גנטיקה (תורשה) : מחקרים הראו שילדים למשפחות שחלק מהדורות הקודמים סבלו מדיכאון. הסיכוי שהילידם יסבלו מדיכאון קליני הוא גבוה יותר.בתקשים המצורף אנחנו יכולים לראות שאדם בשם אלפרד לורד שהיה משורר אנגלי ונחשב כאדם דיכאוני . הגיע ממשפחה בעלת אילן יוחסין שסבל גם בחלקו מהפרעות נפשיות.
• לחץ מתמשך/ אובדן.

שכיחות של דיכאון באוכלוסיה:

בשמת 1981 נערך מחקר מעקב של אזור התפוסה האפידמיולוגי של בולטימור (ECA) הוא פרויקט מחקר ארוך טווח שנערך כדי לחקור הפרעות בבריאות הנפש והשפעותיהן המתמשכות על אנשים באזור בולטימור. המחקר הוא חלק מיוזמת מחקר לאומית גדולה יותר הנקראת תוכנית אזור המלכוד האפידמיולוגי, שמטרתה להעריך את השכיחות והשכיחות של הפרעות נפשיות בארצות הברית.

מחקר המעקב של Baltimore ECA כלל מדגם מייצג של מבוגרים המתגוררים באזור המטרופולין של בולטימור. השלב הראשוני של המחקר (1981-1982) כלל ראיונות פנים אל פנים עם למעלה מ-3,500 משתתפים, במהלכם אספו החוקרים נתונים על מצבים נפשיים שונים, כולל דיכאון, חרדה, שימוש בסמים והפרעות פסיכיאטריות אחרות.

בעקבות הראיונות הראשוניים, המשיכו החוקרים לעקוב ולעקוב אחר המשתתפים לאורך מספר תקופות מעקב, שהתקיימו במרווחי זמן קבועים לאורך השנים. המטרה העיקרית של מחקר המעקב הייתה לבחון את המהלך ואת התוצאות ארוכות הטווח של הפרעות בריאות הנפש בקרב המשתתפים. על ידי כך, חוקרים שאפו להשיג תובנה לגבי ההשפעות המתמשכות של בעיות בריאות הנפש על חייהם של אנשים ועל רווחתם הכללית.

המחקר סיפק נתונים חשובים על הכרוניות של הפרעות בריאות הנפש, דפוסי הפוגה והישנות, גורמי סיכון והשפעת הפרעות בריאות הנפש על התפקוד היומיומי של אנשים, איכות החיים והתוצאות החברתיות. הממצאים ממחקר המעקב של Baltimore ECA תרמו להבנה טובה יותר של הפרעות בריאות הנפש והצורך בהתערבות מוקדמת ובטיפול ארוך טווח.המחקר נערך בין השנים 1981-1996 כאשר חלק המאמשים המשתתפים בו עזבו ממסר סיבות באמצע.

וכמו שאפשר לראות בשקפוית מתוך 3481 נבדקים רק 1920 סיימו את המבדק.

כדי להסביר שכיחות של מחלה כלשהי באוכלוסיה אני צריך להסביר שני מושגים חשובים:

Prevalence  לעומת Incidence: הבנת ההבדל

Prevalence  :

Prevalence   מתייחסת לשיעור או לאחוז של אוכלוסייה שיש לה מצב או מחלה ספציפיים בנקודת זמן מסוימת. הוא מייצג את המספר הכולל של המקרים הקיימים של המצב בתוך האוכלוסייה, ללא קשר למועד החלתו. Prevalence   היא תמונת מצב של הנטל הנוכחי של מצב בריאותי באוכלוסייה מוגדרת. זהו מדד שימושי להבנת ההשפעה הכוללת של מחלה או מצב על קהילה או אוכלוסייה.

Incidence:

Incidence, לעומת זאת, מתייחסת לקצב שבו מתרחשים מקרים חדשים של מצב או מחלה באוכלוסייה במהלך פרק זמן מסוים. הוא מודד את מספר ההתרחשויות או המקרים החדשים המתפתחים בתוך אוכלוסייה בסיכון על פני מסגרת זמן מוגדרת. Incidence היא מדד דינמי המתמקד בהופעת מקרים חדשים ומשמש לחקר הסיכון לפתח מצב מסוים.

הבדלים מרכזיים:

תזמון מקרים:

Prevalence  כוללת הן מקרים חדשים והן מקרים קיימים בנקודת זמן מסוימת.
Incidence מתייחסת רק למקרים חדשים המתפתחים במהלך פרק זמן מסוים.

Prevalence  מחושבת על סמך כלל האוכלוסייה, כולל גם אלו הסובלים מהמצב וגם אלו שאין להם.
Incidence מחושבת על סמך האוכלוסייה בסיכון, הכוללת רק את האנשים הרגישים לפתח את המצב במהלך מסגרת הזמן שצוינה.

פרשנות:

Prevalence  נותנת תמונה כוללת של הנטל של מצב בתוך אוכלוסייה ומסייעת להבין עד כמה המצב נפוץ בזמן נתון.
Incidence מספקת תובנות לגבי הסיכון לפתח מצב ומסייעת בחקר הגורמים התורמים להתפתחות מקרים חדשים.

Prevalence  משמשת לעתים קרובות להבנת גודלן של מחלות כרוניות או מצבים בעלי משך ארוך, שכן היא כוללת מקרים חדשים וקיימים כאחד.
Incidence משמשת בחקר התרחשותן של מחלות או מצבים חריפים ובהערכת הסיכון לפתח תוצאות בריאותיות ספציפיות לאורך זמן.
סיכום:

Prevalence ו Incidence הם שני מדדים אפידמיולוגיים מרכזיים המספקים נקודות מבט שונות על התרחשות ונטל של מצבים בריאותיים בתוך אוכלוסייה. שני האמצעים הם בעלי ערך במחקר ובקביעת מדיניות בנושא בריאות הציבור שכן הם מסייעים בהבנת מגמות מחלות, תכנון משאבי בריאות ופיתוח אסטרטגיות מניעה להתמודדות עם אתגרי בריאות.

 

מהמחקר שערכו בבולטמיור אפשרו לראות בשקופית  הזו:

 

שהשכיחות (Incidence ) הינה 3/1000 בממוצע. ושאצל נשים הגיל הפגיע ביותר הוא באזור גיל 30.ואצל גברים קצת מעל גיל 40.

מחקר נוסף שבדק Prevalence :

מראה שכיחות במספר מדינות בעולם. וכאן אנחנו רואים שדווקא בניגריה השכיחות מאוד נמוכה 0.8 ובארה”ב השכיחות 9.6.

חזרה של הדיכאון:

לפי הסטסטיסטיקה 50 אחוז מחולי הדיכאון יחלימו ולא יחוו חזרה של הדיכאון.

15 אחוז לא יחלימו וישארו במצב זה.

35 אחוז יחוו אפיזודות של דיכאון עם הפסקות כל חייהם.

אם בודקים נשים מול גברים אפשר לראות שהשכיחות אצל לנשים היא  בערך כפולה לעומת גברים.

 

אומנם הסיכוי לחלות בדיכאון גדול יותר בנשים . אבל לאחר שמישהו כבר חלה סיכויי ההחלמה זהים בשני המינים.

אותו מחקר בבלטימור בדק גם את הקשר בין מספר מחלות לדיכאון ולהלן שקופית:

בשקופית רואים שהסיכוי לקבל סכרת מסוג 2 גבוה פי 2.2 למי שהיה לפחות פעם אחת דיכאון.

לחטוף התקף לב פי 4.5 ושבץ פי 2.7.

כמו כן המצב ההפוך הוא הסיכוי לקבל דיכאון למי שהיו את המחלות לפני הדיכאון אפשר לראות בצד ימין של השקופית. למשל לחטוף דיכאון למי שהיה שבץ גדול פי 8.4 מאדם בריא.